להלן הטקסט המלא:
לפני 15 שנה התמוטטה הרצפה באולמי ורסאי בירושלים, ויחד איתה קרס עולמן של משפחות רבות. מאז ועד היום, הרצפות הרעועות של מאות מבנים בישראל ממשיכות כל העת לקרוס עם עשרות הרוגים מדי שנה ומאות פצועים בסקטור הבנייה בישראל. רק שלשום קיבלנו תזכורת כואבת לכך.
ולמרות שכל כך הרבה משפחות נהרסו ורבים איבדו את יכולת העבודה שלהם, מדינת ישראל על כל זרועותיה ומוסדותיה נעלמה לחלוטין מהזירה. בפועל, אין כיום ריבון בסקטור הבנייה הישראלי. אכן יש חוקים מצוינים אך הם לא יותר מאשר מילים כתובות בספר חוקים שלא נאכפים ולא מיושמים בשטח או באתר בנייה כלשהו. לראייה, מתחילת 2016 לא הוגש אף כתב אישום פלילי על מקרה פציעה או מוות באתר בנייה, וב-2015 הוגשו רק שלושה כאלו. אף אחד מהם לא הגיע להרשעה.
כישלון זה תלוי במערכת הדין הפלילי שמחייבת הצגת ראיות "מעל לכל ספק סביר" באשר לאחריות הנאשם על העבירה. כאשר באתר כלשהו מתבצעת עבירה אזי הוא למעשה זירת פשיעה לכל דבר ועניין ולכן אם ממשיכות בו העבודות, הרי שקרוב לוודאי שגם הראיות נפגעות באופן קשה (לדוגמא, סרט זהירות שנתלה במהירות במקום שהוא לא היה מקודם, בורג שמחוזק או מעקה שמוגבה). בנוסף לכך, על חוקרי משטרת ישראל להיות מומחים באיסוף ראיות רלוונטיות בתחום הבנייה וספק רב אם הם אכן זוכים להכשרה לכך ברמה המתאימה.
אתגר זה הוא אתגר משפטי טכני במהותו אך הכישלון הוא מדינתי ורב מערכתי שמתבטא, אולי יותר מכל דבר אחר, בחוסר היכולת למנוע את התאונה הבאה. במקום זה, מעדיפים להעמיד לדין בגין התאונה שכבר היית ולהקים ועדת חקירה נוספת. כי אין כמו חוכמה בדיעבד.
אלא שדווקא על רקע זה מתחדדת השאלה מה היינו מצפים שיקרה במדינה ריבונית מותקנת ביום שאחרי תאונת בנייה כה קשה? היינו מצפים שיתרחש אותו הדבר שמתרחש בצה"ל – הכרזה מידית על עוצר בכל אתרי הבנייה בישראל. לאחר מכן, יתקיימו תוכניות ריענון בטיחות בכל האתרים ובקרב כל הנוגעים בדבר וחשוב מכל – יסגרו כל החניונים שבהם היו מעורבים הקבלנים והמתכננים של החניון שקרס. אלו לא יפתחו בשנית לשימוש הציבור, עד שגורם מוסמך יגיע ויאשר את יציבותם.זה לא קורה וגם לא יקרה. בפועל מה שקיבלנו זה חילופי האשמות, דיוני חירום ובטח בעוד זמן קצר נתבשר גם על ועדה רבת משתתפים שתמפה את הכשלים ותציג המלצות במסיבת עיתונאים חגיגית.
עד אז המשימות הדחופות של הסדרה תנאי ההעסקה ומיגון לפועלי בניין, יצירת סטנרט בטיחותי אחיד לחברות בנייה וחיוב בחוק של בדיקת יציבות מטעם מהנדס בטרם מסירת פרויקט, ימתינו לאסון הבא. גם הקמתו של מערך אכיפה באתרי בנייה שיזכה לכוח אדם ראוי, תקציב הולם וכוח התרעה תתמסמס בין גלגול אחריות למשנהו. כל עוד סוגיות אלו לא יקבלו מענה אמיתי וחוקתי, כולנו נמשיך למעוד בין יסודות רעועים.