ינואר 2016

נייר עמדה משפטי: 

גילוי מידע סביבתי ע"י גופים ציבוריים הינו הכרחי להפיכתו של מפגע מסמוי לגלוי ומתן יכולת להתגוננות בריאותית לציבור

ליעד אורתר[1], איל עופר[2], שני מלכה[3] , ברק סויסה[4], מור סויסה [5]

גילוי מידע סביבתי הינו מרכיב הכרחי בתהליך יצירת מודעות של בני אדם לסיכונים בריאותיים המאיימים על חייהם הנובעים מפליטות של מזהמים לסביבה. ללא גילוי מסוג זה לא יכול האדם לבצע כל פעילות של התגוננות ולמנוע גרימתם של נזקים לו ולבני ביתו.  

מכיוון שמידע זה מצוי בקרב הרשויות הציבוריות בישראל (ובכלל זה עיריות, מועצות מקומיות ואזוריות, תאגידים ממשלתיים, עירוניים ועוד) כל זמן שהם לא מפרסמים אותו בהתאם לחובה המוטלת עליהם בחוק חופש המידע, אזי הם חשופים לתביעות נזיקין. 

גופו של האדם הוא מערך ביולוגי מורכב ומעורר השתאות. גוף זה מצויד במכלול מורכב של אמצעי חישה שכל תכליתם הוא להבטיח את המשך קיומו ובריאותו של האדם. כך לדוגמא, האף האנושי מזהה ריחות של תוצרי מזון מקולקלים היכולים להוות סיכון בריאותי והאוזניים מסייעות לנו להבין מה נע במרחב הסובב את גופנו ולהסיט את תשומת הלב לכיוון בו יש תנועה לא ידועה או לא רצויה.

מערך גופני זה הינו תוצר של אבולוציה ביולוגית ארוכת שנים והתאמת הגוף לאיומים המושתים עליו מהטבע שסובב אותו, מהטורפים המאיימים עליו ומההזדמנויות לצוד וללקט מזון. אך בפועל, מערך פיסיולוגי זה אינו ערוך להתמודד עם האיומים של אורח החיים המודרני וההתמודדות עם פיתוחם של חומרים וכימיקלים חדשים. כך לדוגמא, ריכוז של חומר מסרטן המצוי בחלל האוויר כמו דיוקסינים ברמה של חלקיקים למיליון (particles per million) אשר אינו מזוהה על ידי האף האנושי וכך אין הגוף מסוגל להגן על עצמו מחומר זה הידוע כמסכן את בריאותו.

לאור תמונת המצב המאופיינת לעיל, ניתן להגדיר מפגעים סביבתיים, המהווים איום בריאותי אך אינם מזוהים ע"י המערכת הגופנית ככאלו, כמפגעים הסמויים מן העין. אלו הם מפגעים אשר בפועל הינם סמויים ואינם מעוררים את דחף ההימנעות והשמירה על הבריאות והחיים עצמם. מכיוון שכך, מעטפת הגילוי והצגת המידע אודות ממצאי בדיקות סביבתיות כאלו ואחרות הינה מעטפת הכרחית להפיכת המפגע מסמוי לגלוי ומתן יכולת של התגוננות לנפגע.

רשויות ציבוריות ואחרות אשר בידיהם מצוי מידע סביבתי רלוונטי לשמירה על בריאות הציבור והן נמנעות מחשיפתו לציבור, לא רק שהן לא מקיימות את החובה החקוקה עליהם בחוק חופש המידע, התשנ"ח- 1988, אלא גם לא פועלות על מנת לתקן מפגע של ממש בתחומם והדבר עומד בניגוד לחובה החקוקה עליהם בסעיף 242 בפקודת העיריות (נוסח חדש). משול הדבר כאילו שמו מכשול בפני עיוור. מכיוון שכך, עומדות היום כל הרשויות הציבוריות בישראל חשופות לסיכוני תביעה עפ"י פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח- 1968. למעשה, כל פגיעה בריאותית או אחרת, היכולה להיות משויכת לחשיפה למזהמים המצויים בסביבה, יכולה להיות מושתת כתביעת נזיקין.

להלן קישור לנייר העמדה המלא: נייר עמדה מסירת מידע סביבתי

חות דעת מידע על קרקעות מזוהמות - חוק חופש המידע החלקי -סופי

נשמח לכל התייחסות,

ליעד אורתר, ראש EcoHub החממה האקדמית ליזמות חברתי-סביבתית, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  liad.ortar@gmail.com 

עו"ד איל עופר, היועץ המשפטי ומנהל הפעילות של EcoHub החממה האקדמית ליזמות חברתי-סביבתית, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים eyalofe@gmail.com

EcoHub - החממה האקדמית ליזמות חברתית-סביבתית