עלייתן של תפיסות עירוניות חדשות המתבססות על גישות שונות, כמו גישת הקיימות (פיתוח בר קיימא[1],Sustainability" "), החוסן העירוני Resilience")"[2]) והחקלאות העירונית ("Urban Agriculture"), מערערות על התפיסה המסורתית שבמוקדה קיימת הפרדה בין הפונקציות האנושיות המתקיימות במרחב העירוני, לעומת אלו המתקיימות במרחב הכפרי. נראה כי הפרדה זו, אשר היוותה את הבסיס להיווצרותו של המרחב העירוני הקלאסי, מאבדת מכוחה ככל שהליך ההתרחבות והצמיחה של הערים נמשך. מגמה זו גורמת לטשטוש הגבולות הישנים בין המרחב העירוני למרחב הכפרי.

אחד מן הביטויים המרכזיים לגישות שהוצגו לעיל הוא היוזמה להקמת יערות מאכל בעיר. מהות היוזמה, שכבר מיושמת באופן שונה במקומות שונים בארץ ובעולם, היא יצירת מוקדים חקלאיים בסביבה העירונית המהווים מקור למזון אותו יגדלו ויצרכו התושבים בעצמם. מוקדים אלה מאפשרים ביטחון תזונתי לאנשים רבים, תורמים להוזלת יוקר המחייה ומסייעים להפחתת פליטת גזי החממה הנפלטים לאוויר וזאת על ידי החלפתם של פעולות הייצור, השינוע והשיווק של הפירות והירקות עד לנקודה בה הם מגיעים אלינו לצלחת.

מעבר למורכבות הטכנית של יישום פרויקט מסוג זה, יש להסדיר ולהכין את התשתית המשפטית הכוללת של יזמות מעין זו, ובפרט את הבעלות בתנובת העצים ביערות מאכל אלו. העניין סבוך במיוחד מכיוון שהנושא של תנובת העצים במרחב הציבורי, אינו מוסדר באופן מלא בכל הקשור לפן המשפטי, עובדה שיכולה לאיין ואולי אף לפגום בהצלחת פרויקטים חשובים מסוג זה. חוסר הוודאות המשפטי בקשר לשאלת הבעלות בתנובת העצים גורם לסיטואציה בה כל אדם יכול לצרוך ולהשתמש באותה התנובה, אפילו אם הוא כלל לא לקח כל חלק בהליך הגידול והטיפוח, ואף יותר מזה, היות והנגישות לתנובת העץ היא לכל, ללא עלות ואינה מוסדרת מבחינה משפטית ייתכן והשימוש בתנובה זאת נעשה על ידי גורמים בעלי אינטרסים מסחריים שונים המבקשים להפיק רווחים אישים לכיסם.

השאלה בנוגע לבעלות בתנובת העצים וצמחים המצויים במרחב הציבורי והזכות להנות מהן, עולה לאחרונה רבות לסדר היום הציבורי. מקרה עדכני בו עלה הנושא בכל מורכבותו בתקשורת, ניתן למצוא בכתבה שפורסמה ב-24.02.16 בעיתון "הארץ" ("עלילות קוטפי החושחש בעיר הגדולה"[3]). הכתבה מתארת סיפור מקרה במסגרתו קבוצה של כמה עשרות אנשים שהתארגנו מראש, הסתובבו באזור רחוב לסקוב במרכז העיר בתל-אביב וקטפו כ-200 ק"ג! של פרי ה"חושחש" (סוג של פרי הדר בצבע כתום עז).

השכנים ועוברי האורח, שלא אהבו את עצם הרעיון של קטיפת תנובת העץ בכמויות כה גדולות במרחב הציבורי, וכמו כן כי פרי זה גם שימש כמעין אלמנט גינוני ברחוב לטענתם, הזעיקו את המשטרה. השוטר שהוזעק למקום ורצה לסייע לתושבים, כלל לא ידע מהו המצב החוקי בכל הנוגע לקטיפת הפירות הללו והאם היא בכלל אסורה. כותב הכתבה, שנוכח לדעת כי רשויות האכיפה אינן יכולות לספק תשובה לסוגיה, ביצע פנייה רשמית בסוגיה לעיריית תל-אביב, אולם גם העירייה לא הצליחה להבהיר את המצב המשפטי הקיים. סקירה זו מבקשת להבהיר את המצב המשפטי האמור.