דברי ראש המכון לאחריות תאגידית, מר ליעד אורתר בכנס ניהול העצים כמשאב עירוני

"המחויבות והאחריות שלנו לדאוג להמשך קיומה של האנושות במרחב המיוער ולא להמשך קיומם של העצים במרחב האנושי"

 

בוקר טוב וברוכים הבאים לכל באי הכנס הראשון לניהול משאב העצים במרחב העירוני. אני מתכבד לפתוח את הכנס.ברוכים הבאים בשערי המרכז האקדמי למשפט ולעסקים. המרכז האקדמי הינו מכללה ללימודי משפטים ומנהל עסקים. שמי ליעד אורתר ואני עומד בראש המכון לאחריות תאגידית הפועל במסגרת מרכז אקדמי מעולה זה.

המכון לאחריות תאגידית הינו גוף המקדם מחקר יישומי לשינוי חברתי בתחומי האחריות החברתית של תאגידים ומוסדות ציבוריים. עיקר פעילותנו היא לקידום השקיפות הלא פיננסית של תאגידים. אך לא רק. אנו יוזמים ומפעילים פרויקטים רבים ובניהם הפרויקט 'אקדמיה באחריות' לקידום לימודי התחום בבתי הספר למנהל עסקים באקדמיה בישראלית, פרויקט CHR corporate health responsibility  לקידום מודעות ואחריות מעסיקים לבריאות ותזונת עובדיהם, פרויקט לאסדרת השקיפות הלא פיננסית באמצעות חקיקה ועוד.

אחריות חברתית של תאגידים (או בקיצור אחריות תאגידית) הינה גישת ניהול הטוענת כי על התאגיד העסקי להיות מודע ולנהל את השפעותיו החברתיות והסביבתיות באופן רצוף. בנייה של מודעות ארגונית זו היא תהליך מורכב וסבוך ודומה במידה רבה לגישה שרבים מאתנו מכירים היטב, גישת השיתוף ציבור בתכנון. כבוגר קורס ההכשרה היחיד שהיה עד כה בישראל למשתפי ציבור, קורס אשר נבנה ונוהל ע"י הכוהנת הגדולה של שיתוף ציבור בישראל, פרופ' ארזה צ'רצ'מן, אני יכול להעיד עד כמה גישות אלו הן דומות. עפ"י גישת האחריות התאגידית הציבור מוגדר כ 'מחזיקי עניין' ושתיהן דוגלות בקיומו של שיח ודיאלוג כדרך המרכזית לקבלת משוב ותובנות אודות ההשפעות החברתיות והסביבתיות של התאגיד, או של התכנון המוצע במקרה של שיתוף ציבור בתכנון. למרות התועלות הברורות לכולנו מגישה זו, אנו עדיין מצויים בשלב בראשתי ממש של יישומה והמרחק לנקודת הרוויה בהטמעת התחום בישראל הוא רב מאוד.

אני מניח שחלקכם מכיר אותי או נתקל בשמי דווקא כתוצאה מפעילותי הסביבתית שקדמה לעשייה בתחום האחריות התאגידית. ואני רוצה ברשותכם ללכת עוד אחורנית לתקופה ילדותי ולהתחבר שם, לגבעות המיוערות של הכרמל לנושא הכנס. ילדותי ונעוריי עברו עלי בחיפה. כשהייתי בן 10 עברה משפחתי משכונה אחת של חיפה, רוממה החדשה לשכונה אחרת של העיר, שכונה סמוכה שעקב סמיכות האורנים שהיו בה קבלה את השם 'גבעת אורנים'. היינו המשפחה הראשונה שעברה לגור בגבעה ואת הלילות הראשונים העברנו לאור עששיות כמובן שללא טלפון. אכן כן, זוהי בדיוק אותה גבעה שכיכבה בחדשות עם השריפות שהשתוללו בחיפה בנובמבר האחרון. ישבתי אז צפון במשרדי כאן בבניין הזה וראיתי את שכונת נעורי עולה בלהבות. הכרתי כל עץ שצולם בוער והרגשתי את החום בוער גם בתוכי.

כך היה בשרפת הכרמל הראשונה אז הייתי נער בחטיבת הביניים וכל שרציתי הוא לעלות לכרמל לכבותו, ובשריפת הכרמל השנייה אז גרתי בחיפה ויצאתי לכבות את האש שאחזה בחי בר. עצים היו והם עדיים חלק בלתי נפרד מחיי ומתפיסת המרחב האישי שלי. האמת היא שאני לא חריג בכך והדבר נכון לגבי כל אחד ואחד מאיתנו. עצים הם חלק בלתי נפרד מהמרחב העירוני. הם תושבי העיר בדיוק כמונו בני האדם ואין ספק כי תרומתם לאיכות הסביבה ואיכות החיים גבוהה שבעתיים מהתרומה שלנו בני האדם.

ידוע היום כי לעצים יכולת בהפחתת זיהום האוויר במרחב העירוני, במיתון עומסי חום והפחתתו של אי החום העירוני, במתן תחושה של מקום ושייכות בעיר ועוד ועוד. אנו גם התוודענו רק בשנים האחרונות שלעצים יכולת לתקשר ביולוגית אחד עם השני וככל הנראה מערכת העברת המסרים בין העצים היא הרבה יותר מורכבת ממה שסברנו בתחילה. וכאן ברשותכם ברצוני לחבר בין הנקודות השונות שהעליתי בפניכם עד כה ואעשה זאת באמצעות דיון קצר במונח אחריות. כולנו התכנסו כאן הבוקר כל אחד מסיבתו הוא. עבור כולנו סוגיית שימור והרחבת הייעור של המרחב העירוני היא מרכזית בעשייה היומיומית שלנו, אם כמתכננים, אם כמפקחים ואם כנציגי ארגוני סביבה שזוהי תכליתם המרכזית.

אך בסופו של יום, קידום תפישת הייעור העירוני אינה יכולה להיסמך רק על תכנון פרטים מדויק, בחירה של עצים לשתילה, קביעת תקנים וסנקציות – היא צריכה להישען בראש ובראשונה על גישה ערכית המפגינה אחריות של נושאי המשרה השונים אל ראייה סביבתית / בריאותית / מרחבית בת קיימא. בלב גישה זו מצוי המונח אחריות. אחריות עפ"י הגדרתו של אריסטו הינה מהלך אשר מופעל ע"י סוכן השינוי באופן וולונטארי. הווה אומר, בדרך שאינה נכפית עליו ע"י גורמים חיצוניים אלא היא נובעת מתוכו פנימה.

כמי שחולק את חייו עם אדריכל נוף אני מכיר היטב את מכלול הלחצים שהאדריכלים עומדים מולם כמו גם את העשייה של ארגוני הסביבה העושים ככל שלאל ידם על מנת לשמר את עצים. היזמים לוחצים, הרשות העירונית מציבה דרישות, משרדי הממשלה תורמים את שלהם והכל כדי להניע את הפרויקטים קדימה כמה שיותר מהר. אך לעצים יש את קצב החיים שלהם. וכבר ראינו מה קורה כאשר רשויות עירוניות רוצות לקבל תכסית יער עירונית מהירה, עצים לא מתאימים נשתלים ואחרי כמה שנים כל המדרכות עולות באוויר ולא ניתן לעבור כלל במדרכות. 

האחריות של כל אחד מאיתנו לשותפנו לחיים, העצים - מצויה מחוץ לגרמושקות, מחוץ לתכנון האחיד של הפרטים, מחוץ לדיונים של ועדות התכנון. האחריות מצויה אצלנו פנימה, בזיכרונות העבר שאנו רוצים להעביר לילדינו ובמחויבות האישית לעשות מעבר. לא לראות בהנחיות הכתובות את רף המקסימום בתכנון אלא את רף המינימום ולנסות בכך להעצים את העצים.

בספרות הילדים האירופית העצים מסמנים את קו הגבול בין הכאן, המיושב הבטוח לבין השם, המסוכן ביער. שם מצויות החיות הרעות וכאן החיות הטובות. במרחב עירוני הולך וגדל עם אוכלוסייה עולמית שרובה חי בערים – מי שבאמת מפחיד אלו הם אנחנו בני האדם ולכן זו המחויבות והאחריות שלנו לדאוג להמשך קיומה של האנושות במרחב המיוער ולא להמשך קיומם של העצים במרחב האנושי. ברצוני לאחל לכל מחבקי העצים היושבים כאן באולם כנס מוצלח והצלחה רבה בפעילותם.