האם חברות הנשק מסוגלות לפקח על עצמן ?
דה מרקר, 25 לאוקטובר 2017
אחריות חברתית של תאגידית (או בקיצור 'אחריות תאגידית') הינה המסגרת האתית המבקשת להציג גבולות מוסריים למגזר העסקי ולהתנהלותם של תאגידים עסקיים. נכון הוא שתכליתם (המוגדרת בסעיף 11 של חוק החברות) של תאגידים אלו היא למקסם את רווחיהם אך מן הראוי שפעילות זו תוגבל ולא תאפשר פגיעה בבני אדם, בחברה ובסביבה. הגבלות אלו מצויות רובן ככולן במסגרת ספרי החוקים והתקנות ומערכת האכיפה המדינתית אך כאשר המסגרות המדינתיות נחלשות והמסגרות הגלובליות מתחזקות עולה חשיבותה של מסגרת מוסרית רחבה יותר והיא היא נשמת אפה של האחריות התאגידית. בימים אלו כאשר מתבררים בבית המשפט הישראלי היקפי היצוא של תעשיית הנשק הישראלית יש לעלות את השאלה מהי אחריותם של החברות עצמן אודות ההשלכות ואופני השימוש של המוצרים אותם הם מייצאים, בייחוד כאשר עולות עדויות כי ייתכן ואלו משמשים לפגיעה חמורה בזכויות אדם ורצח עם.
התעשייה הביטחונית הישראלית היא אחת מהתעשיות הגדולות בכלכלה הישראלית. בתוך רשימת 100 תאגידי הנשק הגדולים בעולם מצויות גם שלוש חברות ישראליות: אלביט, תעשייה אווירית ורפאל. בשנת 2015 היקף היצוא המשותף של שלושתם עמד על מעל לשני מיליארד דולר וישראל עצמה מדורגת כיצואנית הנשק השישית בגודלה בעולם. במרשם היצוא הביטחוני של משרד הביטחון רשומות 1,006 חברות, 312 עוסקים עצמאיים ו 6,784 אישים. באגף הפיקוח על היצוא הביטחוני (להלן: אפ"י) אושרו כ 400,000 רישיונות שיווק וייצוא לכ 130 ארצות יעד. אל מול תעשייה אדירה זו עומד מערך אכיפה מדינתי קטן ביותר המונה שני אנשים בלבד!
מבקר המדינה פירסם בדוח השנתי 63ב לשנת 2011 כי: "בעבר מנה תחום האכיפה באפ"י שלושה עובדים, ובעת הביקורת הוא מנה כאמור שני עובדים בלבד. זאת, על אף שמאז חקיקת החוק עלו היקפי הפעילות של אפ"י". עוד מצוין בדוח המבקר כי עיקר הפעילות מתמקדת בפעילות ועדות האכיפה וכי ללא כוח אדם נוסף לא ניתן יהיה לבצע גם אכיפה יזומה. נדמה כי לאור היקף העסקה כה נמוך זה, נשענת המדינה על מערך של אכיפה עצמית (self-regulation). בדיון אשר התקיים בוועדת ביקורת המדינה ב 31.12.2013 סיכם ראש אפ"י לשעבר, מר מאיר שלי, את המצב במשפט אחד: "הפיקוח על היצוא הביטחוני הוא ברמה של ציות עצמי." עוד הוסיף בדיון זה האלוף במיל' דן הראל, מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, כי: "על פי חוק המשרד מחייב את המפעלים הגדולים באחראי ציות. זה תפקיד שפועלים תחתיו אנשים שמוודאים שיש ציות, מגישים דוחות. זה וולונטארי, אבל וולונטארי מחויב."
עוד חושף המבקר כי התוצאה של חוסר פעילות אכיפה מדינתית בא לידי ביטוי בכך שמתוך כל האירועים שבהם טיפלה היחידה לאכיפה בשנים 2008-2010 בעקבות חשד לעברה על החוק, אף לא אחד מהם נבדק כתוצאה מפעילויות יזומה שלה. בשנת 2011 טיפלה היחידה לאכיפה ב-190 אירועים, ורק שלושה מהם (כ-1.5%) טופלו כתוצאה מאכיפה יזומה שלה. כל היתר נבדקו בעקבות מידע שהגיע מגורמים שונים.
תמונת מצב זו ממחישה את חשיבות גישת האחריות התאגידית מכיוון שהיא הופכת להיות כלי עזר מוסרי חשוב ביותר בתהליכים של רגולציה עצמית. ייתכן שאין זה המצב האידיאלי וכי הצפייה היא כי המדינה תגביר באופן משמעותי את מאמצי האכיפה שלה אך זהו המצב הנתון. רגולציה עצמית היא אחת מעקרונות המפתח בגישת האחריות התאגידית ויש מקום להוסיף נדבך מרכזי אל תהליכי ההכשרה לקציני הציות התאגידיים. אולי, רק אולי… אם אלו יהיו מודעים להשלכות ההרסניות של תוצרי היצוא שלהם הדבר יוכל לשנות במידת מה את אופן התנהלותם.
ליעד אורתר
ראש המכון לאחריות תאגידית
המרכז האקדמי למשפט ולעסקים