דברי ראש המכון לאחריות תאגידית, מר ליעד אורתר
בדיון מיוחד אשר נערך בכנסת בנושא אחריות תאגידית והשקעה אחראית
יום שלישי, 7.3.2017
מכובדי חברי הכנסת, בני שיח נכבדים, גבירותי ורבותי,
ברצוני לפתוח את דברי ולהודות לחברי הכנסת בירן, כהן-פארן ופולקמן על כינוס דיון מיוחד זה בנושא השקעות אחראיות חברתית וסביבתית. כמי שעוסק בתחום כבר למעלה מעשור אינני רואה זאת כמובן מאליו שמחוקקים יוזמים דיון חשוב זה ומקווה שיהיה זה אחד מיני רבים. שמי ליעד אורתר ואני עומד בראש המכון לאחריות תאגידית הפועל במרכז האקדמי למשפט ולעסקים.
נכון הוא שעולם התוכן של אחריות חברתית של תאגידים (המכונה בקיצור אחריות תאגידית) נתפס כעולם תוכן המצוי מעל לרף הציות – במרחב הוולונטארי. אך אנו מאמינים כי עולם זה נמצא בדו שיח עם דרישות החוק ואיננו מנותק ממנו. הפעולה הוולונטארית ליישום אחריות חברתית של תאגידים לעיתים נושאת פרי (בייחוד כאשר הדבר מצליח עסקית) אך לעיתים הוולונטאריות אין בה כדי לספק את התשואה החברתית-סביבתית הנדרשת. או אז יש להכניס לפעולה את כלי החקיקה והתקינה ולא להירתע מלעשות כך.
אני מודע היטב לרוח הנושבת מכיוונם של התאגידים כמו גם מכיוונה של הממשלה לטובת הקלה רגולטרית ככל שהדבר אפשרי אך בפועל הרגולציה המדינתית היא המערכת הערכית אשר מסדירה את מערכת החיים של כולנו ומוודאת כי המשאבים מחולקים באופן שווה ככל הניתן וכל אלו אשר קצרה מידם לעזור לעצמם, תבוא המדינה והחברה ותעניק להם את הסיוע המתאים. אנו כבר מודעים היטב למגבלות כוחה של היד הנעלמה ולכן יש לבחון כל שינוי רגולציה אמור בהקשרו החברתי-סביבתי ולא רק התאגידי. ולאחר הקדמה קצרה זו, ברצוני לחבור לנושא הכנס – השקעה אחראית.
כל אחד מאיתנו מבצע מדי יום ביומו השקעות. אנו בוחרים כיצד להשקיע את זמננו, את מרצנו, את היצירתיות שניחנו בה ואת ההון שהצלחנו לצבור בעמל רב או צברנו עבורנו הורינו וסבינו. יש לנו ציפיות יסוד מההון זה – מהקפיטל – ציפיות אלו מבקשות לראות כיצד נוכל להחזיר לעצמנו בעתיד את ההשקעה שהשקענו בהווה. ברור הוא שלטווחי הזמן ישנה חשיבות קריטית בבחינת ההשקעה. אנו יודעים היום היטב כי השקעה בחינוך לגיל הרך היא אולי החשובה ביותר במחזור חיו של אדם והתשואה עליה מניבה רק כעשרים שנה אחרי. על פי כל מדד עסקי הנמדד במחזורים של רבעונים או שנים קלנדריות, השקעה זו בחינוך אינה רווחית.
כך הדבר דומה להשקעה בהפחתת זיהום של מפעל. הפתרון הרווחי ביותר להתמודדות עם זיהום היא השלכתו לסביבה (בייחוד כאשר מקל העונשין אותו מפעילה המדינה הוא חלש ביותר). באופן דומה, יותר יקר לטפל בביוב מאשר להעביר אותו תהליך טיהור. יותר יקר להתקין מסננים בארובות מאשר לפלוט את כל המזהמים לאוויר. אך תהליך תימחור סביבתי זה הוא שקרי, מוטעה ומוטה לטובת המזהמים.
לא כאן המקום או הזמן להיכנס לכל הרציונל של עלויות חיצוניות והצורך ביצירת תהליכי תימחור אמיתיים לשירותים ולמוצרים שאנו צורכים אך כן אדגיש כי השקעה אחראית היא השקעה אשר בראש ובראשונה בוחנת את השפעותיה לטווח הארוך על המכלול הרחב של השחקנים החברתיים והסביבתיים המושפעים ממנה ולא רק על השורה התחתונה של התאגיד העסקי המקדש באופן מובנה את האינטרסים של בעלי המניות. ברצוני לתת לכך הדגמה עכשווית.
כפי שרבים מכם ודאי יודעים מדי שנה נהרגים בישראל עשרות אנשים באתרי בנייה ועוד מאות נפצעים. הרוגים אלו הם לרוב ערבים, שוהים בלתי חוקיים או עובדים זרים ומערכת אכיפת החוק הינה בפועל חסרת אונים לחלוטין מול תופעה קשה זו. אנו במכון לאחריות תאגידית הצטרפנו אל הקואליציה למניעת תאונות בנייה ומנסים כל העת לתקוף סוגיה זו מהזווית הכלכלית תאגידית וזאת מכיוון שחלק לא מבוטל מתאגידי הנדל"ן הם חברות הנסחרות בבורסה והן אמורות ליישם הליכי ממשל תאגידי שקופים וראויים. תאגידים אלו פועלים תחת רגולטור כלכלי של מדינת ישראל שתפקידו לנהל ולמשטר זירה זו. הרגולטור האמור הוא הרשות לניירות ערך.
הנחת העבודה הערכית שלנו הייתה ועודנה שרירה והיא טוענת כי מקרה של מוות באתר בנייה הוא אירוע חמור ביותר ועל כן מחייב דיווח מיידי לבורסה. הסיבה לדיווח המיידי הוא שאנו מניחים כי המשקיע הסביר ירצה להיות מודע לכך אם וכאשר באתר חברה שבמניותיה הוא מחזיק נהרגים אנשים. נכון הוא שמקרים אלו לא משפיעים כלל על היקפי הביקושים וההיצעים של המניות ועל כן על מחירן, ולכן זהו בדיוק היה יכול להיות המקום בו הרגולטור הפיננסי היה יכול להתערב ולהחליט כי חובת דיווח שכזו אכן חלה על התאגידים הנסחרים.
לצערי פנייתנו בנידון לפרופ' האוזר נענתה בשלילה. אני מקווה כי חלון הקשב עודנו פתוח וכי הרשות תבחן שוב כיצד היא יכולה להיות חלק ממהלך ציבורי חשוב זה להפחתת הנפגעים והעלאת המודעות והאחריות התאגידית לנושא.
דוגמא זו ממחישה באופן מובהק את משמעותה האמיתית של השקעה אחראית חברתית-סביבתית. זוהי השקעה אשר מייצרת שכלול של אינטרסים ארוכי הטווח אל תוך שיקולי ההשקעה ולא רק את קידוש שורת הרווח התחתונה קצרת הטווח. אני משוכנע שהדוברים אחרי ימחישו עד כמה ראייה כוללנית זו יכולה להיות לטובת כולם, גם לבעלי המניות.
לסיכום, ברצוני להדגיש כי חובת דיווח ושקיפות חברתית-סביבתית של תאגידים היא אבן יסוד במבנה כולו ולא ניתן לבסס שיקולי השקעה אחראיים מבלי שמידע חברתי-סביבתי וניהולי יהיה שקוף ואחוד בצורתו למקבלי ההחלטות. לאור זאת ולאור התקדמות המגמה בבורסות רבות בעולם פנינו לפני מספר שבועות אל מר איתי בן זאב מנכ"ל הבורסה לניירות ערך כדי שזה יבחן את הצטרפות הבורסה הישראלית אל יוזמת בורסות בנות קיימא בעולם – sustainable stock exchange initiative. גם כאן נענינו בנימוס אך לצערי בפועל בשלילה.
והנה צץ המקום בו עולה ההכרח לחקיקה ראשית דווקא משום שכל שרשרת הרגולציה מחקיקה ראשית ומטה פשוט אינה רואה את הסוגיה באופן מתאים חברתית וסביבתית ואינה מייצגת את האינטרס הציבורי ארוך הטווח. אנו מקווים כי הצעת החוק של ח"כ פארן ואחרים לחובת דיווח לא פיננסי של תאגידים תתקדם במעלה פרוצדורת החקיקה ובכך תצטרף ישראל אל כל מדינות האיחוד האירופי שם כבר עברה דירקטיבה מחייבת לדיווח לא פיננסי של תאגידים.
ברצוני לאחל לכולנו דיון מוצלח ואנו במכון לאחריות תאגידית עומדים לרשות חברי הכנסת והחברים הנכבדים לכל דבר ועניין שיש בו על מנת לקדם עשייה חשובה זו.