קרנות הפנסיה יכולות ליצר 'ערך משותף' בכניסה להשקעות בהתמודדות עם שינויי האקלים העולמיים: גם יצירת תזרים ההשקעות הנדרש להתמודדות עם התופעה העולמית וגם לייצר אלטרנטיבה הונית במציאות של אפס ריבית 

מאת: פרופ' יהודה כהנא* ופרופ' גלן יאגו**

השינויים הטכנולוגיים העצומים שהתרחשו מאז תחילת המהפכה התעשייתית תרמו לצמיחה כלכלית ולשגשוג משמעותיים. לצמיחה זו נלווים סיכונים סביבתיים וחברתיים משמעותיים לא פחות וכיום הם מאיימים על עצם המשך הישרדותו של המין האנושי. כך לדוגמא, קיימות ראיות לכך ששינוי האקלים העולמי צובר תאוצה מהר יותר ממה שהעריכו עד כה, קיים אובדן עצום של מגוון אקולוגי ("עידן ההכחדה השישי"), פגיעה בשרשראות מזון עדינות וזיהום חמור של הקרקע, האוויר והמים ועוד. למרות כל המצוין לעיל, רמת המודעות והמחויבות הנוכחית של מנהיגי העולם לחומרת המצב הקיים היא די נמוכה ויוזמות בינלאומיות למאבק בשינוי האקלים מיושמות בקצב איטי. ואם אין די בכך, הרי שהסכמי פאריס אינם מבקשים לעצור את תופעת שינוי האקלים אלא רק לנסות ולמתנם ביצירת הגבלות וולונטאריות עם התחייבות מדינתית עצמית. 

ישנם מכשולים רבים העומדים בדרך למימוש הצעדים להתמודד עם תופעה עולמית זו. אין ספק כי אחד המכשולים הגדולים ביותר הוא המכשול המימוני ויצירת המקור התקציבי אשר יוכל לשלם את החשבונית הסביבתית שכדור הארץ הנפיק לבני האדם. מחקרים וניירות עמדה של האו"ם מציינים כי המימון הנדרש למאבק בסיכונים של שינוי האקלים במהלך 15 השנים הבאות מסתכם ב-5-7 טריליון דולר בשנה (כ-9% מהתמ"ג העולמי). נתון זה משקף פער מימון שנתי של 2.5 טריליון דולר כדי להגיע ליעדי האו"ם לפיתוח בר-קיימא  (ה SDGs) במדינות המתפתחות.

אחד מהמקורות התקציביים הגדולים ביותר הקיימים כיום במערכת הכלכלית העולמית הוא קרנות הפנסיה השונות. בקרנות אלו צבוא הון עתק מוערך של 80 טריליון דולק. עוד ידוע כי תכניות הפנסיה השונות משקיעות מחדש 7-10 טריליון דולר בשנה ובעולם עם מדיניות ריבית אפסית, הן זקוקות לתשואות גבוהות יותר ממה שניתן לקבל כיום וזאת על מנת לעמוד בהתחייבויות הפנסיוניות מפני שכרגע יוצא כי אין עבורן מימון מספיק. כדי לעשות זאת, נדרשת חדשנות פיננסית על מנת לפתח מנגנוני מימון חדשים לגיוס מאגרים גדולים של הון פרטי וממשלתי-מוסדי לצורך זיהוי ומימון השקעות חברתיות למען פיתוח בר-קיימא. המשימה של אנשי ההשקעות האחראיות, שוק ההון והביטוח האחראיים והמחויבים לטווח הארוך הוא למצוא דרכים למנף את הנכסים של קרנות הפנסיה והביטוח העולמיות במטרה לעמוד ביעדי המאבק בשינוי האקלים.

כמצוין לעיל, ענף הביטוח הפנסיוני מנהל עבור לקוחותיו תיק השקעות עצום בשווי של כ-80 טריליון דולר. כאשר בעבר שווי הצרכים המוערך היה בסדר גודל של 2% מהתמ"ג העולמי, היה מקובל לחשוב כי די יהיה אם המגזר הפרטי יוכל להשתמש בכספים אלה כדי להתמודד עם האתגרים. זה היה הרעיון מאחורי יוזמת האמנות הרב לאומיות "עקרונות של השקעה אחראית משנת 2005" ("PRI") ו"עקרונות ביטוח בר-קיימא משנת 2012 ("PSI"). היום ברור הוא שהמצב השתנה באופן דרמטי וכדי להתמודד עם השקעות נדרשות בשיעור המגיע ל 9% מהתמ"ג העולמי, מערכות הביטוח הסוציאלי חייבות להיות שותפות במאמץ זה. לכן, מאמינים כותבי מאמר זה כי המפתח להתמודדות עם הסוגיות הסביבתיות והחברתיות של שינוי אקלים נמצא בידי מערכת הביטוח והפנסיה העולמית (הפרטי והציבורי). 

הנצלת הון (מונטיזציה בלועזית) של העלויות הישירות והעקיפות הללו, שמהן ניתן היה להימנע, תאפשר למגזר הציבורי להגיע לסבסוד צולב עם משקיעים פרטיים במטרה לגשר על הבדלי התשואה הרלוונטיים, מה שיגדיל את התשואות ויזרז היווצרות של מחזור צמיחה בר-קיימא ועצמאי. אם כך, הדרך הרצויה היא אותה דרך של יצירת "ערך משותף": להשתמש בענף הביטוח כמנוף להתמודדות עם האתגרים הסביבתיים ובתוך כך לשקם את הביטחון הפנסיוני ההולך ומתערער עם הזדקנותה של האכלוסיה העולמית.

* יהודה כהנא הוא פרופסור (אמריטוס) בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת תל אביב, מייסדו של YKCenter ויזם היי-טק. 

** פרופ' גלן יאגו הוא מנהל בכיר במרכז מילקן לחדשנות-מכון ירושלים, מייסד המעבדות לחידושים פיננסיים של מכון מילקן (ארה"ב) ופרופסור אורח בבית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית בירושלים.