נאום הפתיחה של ראש המכון לאחריות תאגידית בפתיחת הכנס השביעי לדיווחי קיימות

dsc_4832נאום הפתיחה של ראש המכון לאחריות תאגידית, מר ליעד אורתר, בתחילת הכנס השביעי לדיווחי קיימות

בוקר טוב וברוכים הבאים בשערי המרכז האקדמי למשפט ולעסקים והמכון לאחריות תאגידית. אני מתכבד לפתוח בזאת את הכנס השביעי לדיווחי קיימות. ברצוני להודות לכולכם על שהגעתם הבוקר להשתתף בכנס השנתי של המכון. כנס זה מסכם שנת פעילות עמוסה מאוד עם הרבה התחלות מבטיחות במכון ופותח שנה שאני צופה שתהיה אף יותר עשירה, מרתקת וחשוב מכל – משנה מציאות.

במידה מסוימת אני כבר מתחיל את היום הזה בתחושת מה של החמצה. כל כך הרבה דברים שרציתי לחלוק אתכם היום, כל כך הרבה עדכונים מקצועיים ולקחים מעולם האחריות התאגידית מישראל והעולם. לצערי נוכל לכסות רק את חלקם היום. אך אני משוכנע כי יום מרתק זה יעשיר את עולם הידע של כולנו בתחום הרחב ומתפתח של אחריותם החברתית של תאגידים עסקיים. וחשוב מכל – ישאיר בכולנו טעם של עוד.

המכון לאחריות תאגידית פועל במסגרת המרכז האקדמי למשפט ולעסקים. המרכז הינו מכללה פרטית (לא מתוקצבת) המעניקה תארים ראשונים במשפטים, מנהל עסקים וחשבונאות. אין זה ברור מאליו כלל ועיקר שמוסד אקדמי מוכר יכיל בתוכו גוף מחקרי אקטיביסטי. גוף אשר פועל בזירה הציבורית, מגיש הצעות חוק, מניח ניירות עמדה על שולחנות ועדות הכנסת ופועל תקשורתית על מנת להציג שיח אחר, ערכי יותר אל תוך השיח הכלכלי הנאו ליברלי המקדש ערכים כגון הפרטה, מיקסום רווחים ודעיכתה של מדינת הרווחה. המכון לאחריות תאגידית והמרכז האקדמי למשפט ולעסקים חתומים על כמה מההישגים הציבוריים הבולטים בתחום זה בשנים האחרונות ובראשם הגשת הבג"צ אשר עצר את הפרטת בתי הסוהר וגם הבג"צ האחרון אשר מעכב בפסיקתו את אישור מתווה הגז.

כידוע לכם, כנס זה עומד בסימן עשור להשקת הנחיות ה GRI בישראל. לשם הצדק ההיסטורי חשוב להגיד כי היה דוח אחד שנכתב לפי הנחיות ה GRI עוד לפני 2006 וזה היה הדוח של אגד. האירוע המשמעותי שהיה לפני כעשור ואותו אנו מציינים היה היוזמה שלי לתרגם את הדור השלישי (הידועים כ G 3 )  להנחיות ה Global Reporting Initiative לכתיבת דוח קיימות. וסיפור שהיה כך היה…

חלקכם אולי מכירים את ההיסטוריה האישית שלי מהעשרים השנים האחרונות, בקיצור רב את דרכי הציבורית לאחר השירות הצבאי התחלתי בעבודה בתנועת 'שלום עכשיו'. כסטודנט הייתי מעורב ופעיל מאוד הן בזירת ה"שלום" בתנועת 'שלום עכשיו' והן בזירה הפוליטית במפלגת העבודה. כצופיפניק בנשמה באמת ובתמים האמנתי ב "אני ואתה נשנה את העולם" ויצאתי לעשות זאת בכל הרצינות (במידה מסוימת ומפוקחת מה… אני עדיין מאמין ועדיין עושה).מי שהיה אז מזכ"ל תנועת 'שלום עכשיו', והיום מזכ"ל מפלגת מרצ, ח"כ לשעבר מוסי רז פתח לי את הדלת לעשייה הציבורית והיה מורי ורבי בהלכות תקשורת, יצירה של סדר יום ציבורי ומאבקי רחוב.

מתנועת שלום עכשיו התגלגלתי הלאה לזירה הפוליטית כעוזר פרלמנטרי ועוזר שר לפרופ' שלמה בן עמי. נקודת המפנה המקצועית שלי הייתה בשנת 2000 כאשר עניתי למודעה בעיתון בה פורסם כי ארגון גרינפיס מחפש מנהל מאבקים לישראל. עניתי למודעה ולהפתעתי הרבה התקבלתי. לא היה לי כל ניסיון קודם באיכות סביבה, בדיוק סיימתי תואר ראשון במדעי המדינה. לשאלתי – מדוע ואיך זה התקבלתי לתפקיד? נעניתי כי דווקא משום שאין לי ניסיון סביבתי אבל כן הבנה מעמיקה של מאבק ציבורי ותקשורתי מהו – בדיוק בגלל זה התקבלתי למשרה. יצא כי תקופתי בגרינפיס הייתה סוערת במיוחד עם התפוצצות פרשת תחלואת חיילי השייטת בקישון. לראשונה בעקבות פעולה ישירה שלנו, הגיע מאבק סביבתי לעמוד הראשון של ידיעות אחרונות ואני עליתי לרדיו לא אחת להתנגח עם השרה דאז דליה איציק. העלנו לסדר היום לא רק את נושא הקישון אלא גם זיהום הנחלים באופן כללי ומפרץ עכו עם המפעל תעשיות אלקטרוכימיות שעבד אז במלוא התפוקה ביצור PVC.  

dsc_4825מאז ועד היום נושא איכות הסביבה זורם בדמי ומוביל אותי בעשייתי הציבורית והמקצועית. לאחר גרינפיס המשכתי לעבוד ולסייע לעמותות סביבתיות במאבקיהם הבלתי נגמרים לבריאות ולשמירה על סביבתי החיים של כולנו. בשנת 2005 זירת המאבקים התישה אותי והרגשתי שעלי לחפש מסלול עשייה של בנייה. המאבק הבלתי פוסק נגד ונגד… חשוב ככל שיהיה, הוא מאוד מתיש נפשית וחשוב לאזנו במהלכים בונים וחיוביים. פתחתי את חברת הייעוץ 'ארקדה' מתוך הבנה ורצון למצוא את המכנה המשותף לעשייה עם המגזר העסקי ולא כל העת להתנגח בו. בתחילה גיליתי את התקן 14063 לתקשורת סביבתית וחשבתי שהנה  – מצאתי את השירות אותו אני יכול להציע. אך לא כך היה הדבר ומעטים, אם בכלל, הביעו עניין בכך.תוך כדי החיפוש לקחתי קורסים מקצועיים כגון 'שיתוף ציבור בתכנון', 'גישור' ועוד… הכל כדי לגבש לי תחום ייעוץ ייחודי.

והנה קרה המקרה ותוך כדי השיטוטים האינטרנטיים אחרי ארגונים וחברות דומות לשלי נתקלתי בארגון ה GRI. לא רק זאת, הארגון היה רגע לפני השקת הדור השלישי להנחיותיו וקרא לשותפים מהעולם להיות חלק ממהלך זה.אאויריקה ! מצאתי! פתאום הכל התחבר… כל מה שעשיתי עד כה, הפעילות הציבורית, ההכשרה המקצועית שעד אז הצטרף אליה התואר השני בגיאוגרפיה, הקורסים והרצון לחבור למגזר העסקי בעשייה חיובית. הכל התכנס אל אותו מהלך מדהים של כתיבה ופרסום של דוח קיימות. התחלתי להתכתב עם ה GRI ולהפתעתי הרבה מאוד… הם אפילו ענו לי. דבר שאינו שכיח כלל בהתכתבויות שהתחילו באנונימיות גמורה. בת השיח שלי לכל המהלך הייתה דוברת הארגון, אליסון סלייטר, (שהיום היא אחת המנהלות הבכירות שם). החלפנו חתימות על חוזה המעניק לי את זכויות התרגום ויצאנו לדרך.

אינני מסתיר זאת מכל בני שיחי שהיו אז לא מעט אז התנגדו למהלך וטענו שאין בכך צורך וכי רבים שולטים בשפה האנגלית. ייתכן שכך הוא הדבר אך סברתי אז ואני סבור גם היום, שאם אנו רוצים לייצר שינוי תפיסתי בדרך החשיבה של אנשים, אזי הדבר צריך להתבצע בשפת המקום. תרגמתי את עצמי את הטקסט, עופר בן זוגי עיצב את הדיאגרמות וגייסתי שני חברים טובים (עידית רייטר וליאור שמואלי) כדי שיאשרו את התרגום. הכל היה מוכן. בחודש דצמבר (אם זכרוני אינו מטעה אותי) במסגרת תערוכת אקווה קיימנו מושב שהשיק את ההנחיות בעברית. נפל בחלקנו כבוד גדול אז (האמת היא שאני הייתי די בשוק כשהגיעה הבשורה) שסמנכ"לית ה GRI הגב' תרזה פוגלברג תכבד אותנו בנוכחותה. היו אז הרבה פחות אנשים באולם מאשר יש כאן היום אבל עדיין מבחינה אישית הייתה זו הצלחה גדולה.

ההצלחה המשמעותית באמת של הכנס הגיעה כשיחת טלפון ביום שלמחרת. על הקו היה מר איל צופן מבנק לאומי שהתנצל שלא היה יכול להגיע אבל הוא מאוד מעוניין לשמוע עוד על ההנחיות. הגעתי למשרדו ביום שלמחרת וכבר באותו היום התחלנו (כן כן – לאומי היה השדכן שלי ושל איליין כהן) לעבוד על דוח האחריות התאגידית הראשון של בנק לאומי. וכעת לסקירה קצת יותר פילוסופית של התחום..

ישנם מאמרים וטקסטים רבים בתחום זה המציינים כי אחריות תאגידית הינו תחום עשייה חדש. כל טקסט כזה העוברת תחת ידי נשלח לתיקון מיידי. אחריות תאגידית היא תופעה ותיקה המלווה את הפעילות התאגידית כמעט מיום היווסדה לפני יותר ממאה שנים. היא אמנם שינתה צורה וספגה לא אחת נסיגות ומכות.. אך לחלוטין אין זו תופעה של השנים האחרונות.במבט היסטורי ראוי אולי שנתחיל את העלילה לתחילת המאה ה-20 אז אימץ הנרי פורד את שיטת פס היצור אש מקורה היה בתהליך השחיטה וביתור הגופות במשחטות לבקר בארה"ב. אימוץ זה בישר על בואה של המהפכה התעשייתית.

dsc_1134במרכזה של מהפכה זו והשיטה הקפיטליסטית בכלל, עמד אז ועומד עדיין היום התאגיד העסקי. התאגיד ההוא ליצור מכוניות, וכל עשרות אלפים התאגידים העסקיים היצרניים שבאו אחריו אמצו שיטת היצור המבוססת, יותר מכל אחר, על תיעוש תהליכי היצור, על השתלטותם של מכונות על הפעילות היצרנית -פעילות אשר הייתה בעבר הייתה נחלת בעלי משלח היד בבתים ובאזורי יצור קהילתיים משותפים. המכניזציה של היצור התאגידי השפיעה השפעה עמוקה לא רק על גידול היקף היצור והקטנת העלויות השוליות, אלא גם על הניתוק הרגשי שכולנו מאמצים עד היום בין האדם לתהליך היצור ולתאגיד. בפועל זהו ניתוק סמנטי בין התאגיד עצמו, המותג שאנו רואים בפרסומות והמוצר שאנו קונים בחנויות לבין קבוצת האנשים המנהלת אותו. הרי, אם אנו מייצרים מכונית שיוצרה בסרט נע עם שורת רובוטים צייתנים, אוכלים המבורגר במסעדה שמשדרת לנו "אנחנו פס יצור" ושותים מיץ אשר בוקבק "ללא מגע ידי אדם", לא ייתכן שמי מהם "התרשל" או "התבלבל" או רחמנא לצלן, "שיקר".

אל נא נתפלא אם באווירת מציאות תאגידית / סטרילית שכזו, בכל פעם שתתגלה מידת מה של כשל אנושי, סבל או חולי בתהליך שעמור להיות מושלם / ללא מגע ידי אדם, תתפוצץ בקול גדול הפרשה כולה ונשאר כולנו פעורי פה.כך היה המקרה עם סדנאות היזע של חברת נייק, ניצול עבדים והנצחתה של שיטת העבדות בכרייה של מינרליים נדירים ויהלומים, כך היה עם פרשת הסיליקון בחלב של תנובה וכך בדיוק מתרחש גם היום עם פרשת החשד לסלמונלה בקורנפלקס של חברת תלמה הנמצאת בבעלותה של יוניליוור העולמית.

המציאות היא הרבה יותר מורכבת ותלמה ישראל וכל תאגיד אחר שנבחר, הם הרבה יותר מאשר מסגרת פורמלית שהוקמה ע"י החוק ותכליתה למקסם רווחיה. זוהי למעשה פקעת חברתית אנושית שבין היתר מפעילה מכונות וציוד טכני אחר על מנת לייעל את תהליכי היצור.הפקעת התאגידית יודעת לעשות עוד הרבה יותר דברים, לייצר חוב, לחתום על עסקאות, להעסיק אנשים ואף לפטרם. פקעת זו מורכבת וסבוכה אך למעשה לא יותר מאשר כל מסגרת אנושית / חברתית / קהילתית שאנו מכירים. העובדה שתהליכי המכניזציה של התאגיד העסקי הפכו אותה למנותקת "כביכול" משלל תכונותיה, יתרונותיה וחסרונותיה כמכלול אנושי, רק פועלת כנגדו בסופו של יום. כמו שאין אנשים מושלמים, אין תאגידים מושלמים.

אנשים עושים טעויות, אנשים מתבלבלים, אנשים אוהבים ואנשים שונאים וכל כולם חלק בלתי נפרד, הכרחי ומרכזי מכל תאגיד עסקי ולא משנה מהו תחום עיסוקו.אך אולי מעל לכל דבר אחר, היצור האנושי מובחן בכך שהוא יצור אשר יודע לקחת אחריות (למצער לעיתים גם להתנער מאחריות). תאגיד הוא אינו יצור תבוני אתי היודע לזהות 'אחריות' מהי. האדם כן. בדיוק לשם כך אנו פועלים לנסח קווי התנהלות שיהיו משותפים לכולנו, כל אחד יוותר על משהו ויקבל משהו גדול הרבה יותר. יש הקוראים לכך, אמנה חברתית ובצידה אנו בונים בעזרת השיטה הדמוקרטית מערך החוקי המלווה אותה.

לתפישתי, האחריות החברתית של תאגידים (המכונה גם אחריות תאגידית) אינה עוסקת כלל באחריות של התאגידים אלא כל כולה הוא הקניית והטמעת מערך נורמטיבי / ערכי / מוסרי בקרב אלו האוחזים במושכות הניהול של התאגיד וכמובן בקרב אלו שהתאגיד נמצא בבעלותם.לעיתים יש לכך צידוק עסקי מוקדם או מאוחר אך לעיתים לא. האחריות התאגידית היא הטווח המוסרי שבינינו כחברה לבין בני האדם המנהלים והעומדים בראשותם של התאגידים. טווח זה הינו מהמוצדקים שיש, והוא ימשיך להישאר כזה! אך כאשר המסגרת הנורמטיבית המדינתית מתפוררת, אל נא נתפלא אם גם האחריות החברתית של תאגידים תתפורר גם היא יחד איתה. והמכון רואה עצמו כגוף ציבורי אשר תכליתו היא לתחזק באופן שוטף ויומיומי מסגרת נורמטיבית זו.  בהצלחה לכולנו ביום חשוב ומעניין זה.